ממה אני כל כך פוחדת?
לא יודעת. ואולי כן.
ולמרות השבוע שעברתי
ובפרט יום האתמול הסיוטי
עדיין
רק דבר אחד מעסיק אותי.
לא העבריין שחשפתי בשקר וראה את הפנים שלי ויודע איפה אני גרה (למרות שהשוטרים אמרו שאין לי מה לדאוג ושהוא לא מסוכן)
לא הפירורי וויד שהשוטרים מצאו אצלי במגירה אחרי שעשו לי חיפוש בדירה
רק דבר אחד. רק הוא.
ועדיין. אני פוחדת.
והחלטתי שגם השבוע לא אשלח לו את ההודעה.
התירוץ התורן- אני במחזור. כפי שכבר הבנתם מהפוסט הקודם- זה ממש לא מפריע לו- אפילו די מדליק אותו- אבל לי זה מפריע. לא כל כך מהבחינה שזה מגעיל, אלא כי אני אהיה אוברלי מודעת לעצמי. אני לא ארגיש בנוח לעשות שום תנועה, שום רפלקס טבעי, אני כל הזמן אחשוב על כמה אני מלכלכת את עצמי, ואותו, ואת הסביבה. וזה ההפך ממה שהוא רוצה. הרי כל הקטע הוא, שאני מנסה להוכיח לו שהשתניתי. שאני כבר לא חושבת כל הזמן על האחר, ומנסה להתרכז בהנאה של עצמי. אבל אני מאתגרת את עצמי בסיטואציה שגם אנשים עם הרבה יותר ביטחון ממני לא היו יכולים להתעלם מההשפעה שלה על הסביבה. אלו לא תנאים אופטימליים וזה לא פייר שכך יראה המבחן הראשון שלי.
העניין הוא, שברור לי שזה רק תירוץ.
בסופ"ש הבא אני כבר לא אהיה במחזור, ועדיין אעדיף להיפגש לבינג' סדרות בנטפליקס עם האקס היקר שלי, מאשר לשלוח הודעה אחת הרת גורל. וזה לא קשור לאקס, תנוח דעתכם. זתומרת, זה כן, אבל לא כמו שאתם חושבים. אני מתה על האקס שלי, אבל אנחנו בחיים לא נחזור להיות ביחד. לא הוא ולא אני רוצים בזה. אבל אנחנו חברים טובים, והוא עדיין- בהיעדר תחליף יותר רלוונטי- האדם הכי קרוב אליי. זה לא מוזר כמו שאנשים מנסים לגרום לזה להישמע. זה טבעי. היינו ביחד 10 שנים, חווינו אחד את השניה בצורה הכי אינטימית, מן הראוי שבהיעדר מישהו אחר שיהווה תחליף למימוש האינטימיות הזאת, היא לא תיעלם לחלוטין בינינו. אבל הפוסט הזה הוא לא עליו.
הנקודה היא שהוא הקומפורט זון שלי. בגלל זה אני מעדיפה ללכת אל הנודע איתו מאשר אל הלא נודע עם.. ההוא. אני יודעת שאני צריכה כבר לבחור לו כינוי, אבל אני לא מצליחה למצוא אף כינוי שירגיש לי מתאים.
אני פוחדת ליצור איתו קשר.
פוחדת מכל תשובה שאקבל.
ואולי.. אולי אני תוהה אם אולי בכל זאת כן קיבלתי את ההחלטה הנכונה בכך שניתקתי איתו קשר? לא בגללו- בגללי. כי הלב שלי לא מספיק מפותח עדיין כדי להיות מסוגל להכיל את מה שהוא מציע לי- למרות שהמוח שלי מבין טוב מאוד שזה סוג הקשר האידאלי עבורי.
מישהו פעם אמר לי שאני צריכה מישהו ורבלי כמוני- ואין מישהו יותר ורבלי ממנו- עכשיו אני יודעת. הלוואי שהוא היה קורא את הבלוג שלי. אני מרגישה שהוא היה מרגיש אליי חיבור יותר גדול. אבל כרגע אני מתה מפחד.
מה אם הוא לא ירצה אותי?
מה אם הוא כן ירצה אותי?
כל אפשרות טומנת בחובה מכלול של אפשרויות מפחידות נוספות.
אולי עדיף שאוותר כבר. גם ככה אני שמה את כל הביצים שלי בסל אחד. אם לא הוא, אף אחד אחר לא ישתווה אליו. אף אחד בחיים לא נתקע לי בראש, בלב, כל כך הרבה זמן כמוהו. אפשר היה לחשוב שאחרי אותה פגישה ראשונה שלנו אני רק אשמח להיפטר ממנו, אבל הוא כל הזמן היה תלוי ועומד אצלי כמקור להשוואה אל גברים אחרים. איפה אמצא עוד אינטיליגנציה כזו, יכולת ניסוח והבעה, מחשבה פורצת דרך, בועטת, לא מתנצלת, שילוב של ניגודים?? השילוב של הניגודים היה החותמת גומי מבחינתי. גם אני רואה בעצמי שילוב של ניגודים, ובעוד שאני בטוחה שאני לא היחידה שכזו, לא מצאתי כל חיי מישהו שאני יכולה להגיד שקיימים בו אותם ניגודים כמוני. ואז הוא הגיע. ונכון שזה לא אחד לאחד- אבל זה בדיוק מה שצריך. יש בו את כל הדברים הטובים, המעצימים, המרימים, כל מה שאני שואפת להיות, ורוצה ללמוד, ויש בו גם עולמות קינקיים, שמאתגרים את הדפוסים הנורמטיביים של החברה- אבל ממקום מאוד שכלתני ולא סתם אגואיסטי ופשטני- ושם אני רוצה להיות. חשבתי פעם שלא, אבל הוא גרם לי לרצות את זה, כי הוא גורם לזה להיראות כל כך טוב.
אני סולדת מבנאליות. ואני מוקפת בה. ולהכיר פתאום בנאדם שהוא הכל חוץ מבנאלי, זה משהו שמושך אותי בטירוף. אגב, בנאליות, בעיניי, היא משיכה מינית רק על רקע מראה. בחיים לא הייתי מסוגלת להימשך למישהו שהוא חתיך הורס על פי כל קריטריון פופולרי, אפילו שלי- אבל שאין לי שום חיבור אינטלקטואלי ומנטלי איתו. ולראייה, כל מי שאני מכירה שראה אותו, מביע קצת תמיהה ביחס לאובססיה שלי אליו- כי חתיך הוא לא. חד משמעית לא. אבל למי אכפת ממראה, לעזאזל?? אני מריירת רק מלראות באיזו צורה רהוטה הוא כותב, אילו טיעונים תקפים ומפותלים הוא מעניק, איך שהוא יודע להתפלפל. אלו דברים סקסיים בטירוף בעיניי. תמיד היו. כשהייתי בתיכון הסתובבתי בכל מני פורומים באינטרנט, ואני זוכרת שבפורום מסויים היה מישהו שהשתמש במילה "התקנא"- ואז אני הבנתי שבניין התפעל הוא הבניין הסקסי ביותר בעיניי בשפה העברית. וכמובן שאותו אדם שהשתמש במילה הזו הפך למושא תשוקה שלי, בלי שידעתי שום דבר עליו. אומרים שהמוח הוא איבר המין הגדול ביותר, אבל בדרך כלל זה מתייחס לפנטזיות. לי אין פנטזיות. עוד משהו שהוא לא הצליח להבין. אבל אני לוקחת את ההנחה הזאת למקום אחר. המוח הוא איבר המין הגדול- והחשוב- ביותר, כי הוא זה שמעורר בי את המשיכה העזה ביותר, היכולות שלו אצל פרטנר מושכות אותי יותר מהיכולות של הזין שלו, הוא היחיד שמעורר בי תשוקה. אולי זו הבעיה שלי. אחת מני רבות, כמובן. אולי בגלל זה אני לא מסוגלת ליהנות מאקטים מינים. כי שם זה נטו גופני, ובגופני אין לי עניין. העניין הוא, שפעם היה לי עניין.
ואיו לי מושג מה קרה.
והוא
שמורכב מ"ניגודים"
שהוא גם זה וגם זה
לא יצליח להבין
ולהיות
עם מישהי שלא מסוגלת ליהנות מהפיזי. ולא משנה כמה שהוא יעריך את זה שאני נהנית מהשכלי.
לאורך זמן זה לא יחזיק.
וזאת התשובה.
אני גרועה מדי בכל מובן אפשרי.
מי שמחבב אותי נחשף רק לצדדים מסויימים שלי
או שהצדדים האחרים שלי לא רלוונטיים לסוג הקשר שלנו.
לזוגיות אני לא ראויה.
שם מקבלים את כל החבילה
והחבילה שלי גרועה. היא חבילת נפץ.
ורק אני יודעת עד כמה.
הוא אומר לי לא לחשוב על הצד השני
אבל איך אפשר שלא?
איך אפשר שלא להיות מודעת לכך שעוד שניה, ממש עוד מעט, הוא יגלה בדיוק כמה גרועה אני? איך אפשר לא לעבור כל שניה בנשימה עצורה, להרגיש ששרדתי עוד דקה בלי שהוא יגלה את הסוד, לחיות בחשש מתמיד מפני הגילוי הבלתי נמנע?
אז כן
אני פוחדת.
ממנו
ממני
ממה שיכול להיות
ממה שיכול לא להיות.
ובינתיים
בזמן שאני אוכלת את עצמי בהתלבטויות
הוא בכלל לא שולח הודעה.
לו לא אכפת אם אני כן או לא בחייו.
ושוב
אני חושבת
על מה הצד השני חושב.
פולניות נהנות פחות 
הפוסטים שלך תמיד כאלה ארוכים? 🙂
תסמסי כבר!!!
מצד שני, כל הפחד הזה, אני כל כך מבינה אותו…גם אני לא ממש יודעת איך לפרק אותו וגם אני אחרי זוגיות ארוכה
אבל בטח לא בקשר כזה איתו (עם האקס) למה את צריכה את הקשר הזה? אולי זה מה שעוצר אותך..?
למה את חושבת שאת לא ראויה לזוגיות?
אהבתיאהבתי
כן 🙂 הפוסטים שלי תמיד ארוכים. זה הטריידמארק שלי במובן מסויים.
אני לא מסוגלת לשלוח לו היום. מקווה שסופ"ש הבא יהיה לי אומץ. אם לא, כנראה שזה כבר לעולם לא יקרה.
אני בקשר עם האקס מבחירה. הוא עזר ועוזר לי המון, אם כבר הוא יותר חבר טוב לי משאני לו (למרות שאני כל הזמן מציעה לעזור לו והוא לא רוצה). הרבה אנשים העלו את התיאוריה שהקשר איתו עוצר אותי, אבל אני לא מסכימה. בלעדיו אני באמת אהיה לבד. הוא היחיד שמכיר אותי באמת, והיחיד שיודע איך לדבר אליי. נכון לעכשיו. אני חושבת שלבחור החדש יש פוטנציאל להיות גם כזה בשבילי, אבל זה כבר תלוי במידת הרצון שלו להיות כזה. בכל אופן, כל עוד אין מישהו אחר שימלא את התפקיד הזה בשבילי, אני לא יכולה לוותר על האקס שלי. אני לא יכולה להיות לבד לגמרי.
אני לא ראויה לזוגיות כי אני דפוקה ופגומה. יש לי הרבה בעיות אישיותיות, מעבר לבעיה המינית המאוד רצינית שלי, ואני יודעת שאף אחד לא יהיה מוכן לקבל את המכלול הזה. ולצערי, המעטים שדמיינו לעצמם שהם מוכנים, הם לא הטעם שלי. ואין מה לעשות, גם זה פקטור.
אהבתיאהבתי
תראי, באופן כללי את כמו כלב שמסתובב אחרי זנבו.
מהסיבה הזו, זה קצת מעייף להגיב על מה שאת כותבת. לא בגלל שזה לא מעניין – אלא בגלל שבסופו של דבר את חוזרת על עצמך.
למרות שהנסיבות משתנות – גבר חדש נמצא בתמונה – המִשתָנה החשוב ביותר לא משתנה: את.
זה חבל שהעזרה המקצועית, הפסיכיאטרית, לא מצליחה לישר לך את הזנב ולהראות לך "היי, זו את! זה לא העולם – זה איך שאת תופסת אותו!".
כל עוד את משוכנעת שאת פגוּמה, שכל החבילה שלך לא שווה כלום – איך מישהו אחר ישתכנע שאת סחורה שווה?
כי את לא באמת מאמינה שאנשים אומרים לך אמת. נגיד, כשהגבר הזה אומר לך שאת סקסית בטירוף ומוכן לזיין אותך גם כשאת במחזור – את רואה לנגד עינייך רק את הבעיה שיש לך עם הוואגינה המכווצת. אבל הוא מוכן להשקיע בך גם בתחום הזה. הוא לא לחוץ – ולך יש עוד איברים שימושיים לנושא הסקס. מה שצריך זה זמן וסבלנות – ועושה רושם שאֵת זה יש לו והוא מוכן להעניק לך מהם.
כשאת חושבת שאת כל כך לא שווה ופגומה – איך את מסבירה את העובדה שהיתה לך זוגיות משך עשוֹר? את יודעת, עם עוּבדות קשה להתווכח. למרות שאת כל כך פגומה – מישהו חשב שאת מספיק אטרקטיבית, משך עשר שנים!
אפילו אם מערכת היחסים היתה דפוקה, אפילו אם הוא בגד בך – הוא בכל זאת היה איתך משך עשור! זה לא מלמד משהו על מידת האטרקטיביות שלך? העובדה שהוא עדיין החבר הכי טוב שיש לך לא מלמדת משהו? הרי כשנפרדתם, היה יכול להשתחרר מהקשר איתך לגמרי, להשתחרר מעוֹל ה"חבילה הפגומה" לתמיד.
לגבי מה שכתבת ל"מינה סתם", "בלעדיו אני באמת אהיה לבד":
יכול להיות, רק ייתכן, שהפתרון שלך הוא להביא את הדברים לקיצוניות מוחלטת. אולי רק כשתהיי ממש לבד, כשהבדידות תגרום לך לטפס על הקירות – רק אז תעזי לעשות מעשה כדי למצוא זוגיות אחרת, גבר אחר, איך שלא תקראי לזה. כל עוד יש לך את הפינה הנוחה הזו, של האקס – את לא אוזרת אומץ לעשות מעשה. כרגע, פירושו של דבר להתקשר אליו, לסמס לו, לא משנה מה צורת התקשורת המועדפת עליכם.
וכן, יש סיכוי שהוא לא ירצה בך. וכן, יש סיכוי שגם אם ירצה – בסוף זה ייגמר. וכן, יש סיכוי שליבך שוב יישבר. אבל – וזה "אבל" גדול – יש סיכוי שגם את תרצי וגם הוא ירצה.
אם לא תנסי – לא תדעי. וממילא את מסתובבת עם לב שבור, גם אם הסיבה קצת שונה. וממילא אין לך אותו – לא כי הוא לא רצה, אלא כי את מפחדת. אז מה ההבדל הגדול? מעשית – אין לך אותו. זה לא מרגיש לך מטומטם? כי אולי יתכן, שכן יהיה לך אותו. בתנאים שלו ושלך, כפי שמתאים לכל אחד מכם. כן "זוגיות", לא "זוגיות" – למינוח אין משמעות. מה שחשוב זה אם אתם נהנים האחד מהשני, אם טוב לכם. וכרגע, מה שעומד בינך לבינו זו רק תקשורת. תסמסי כבר!
אהבתיאהבתי
אני מבינה את הקושי וחוסר הנוחות בלקרוא פוסטים שסובבים תמיד סביב אותה תמה ושנותנים הרגשה של תקיעות וחוסר התקדמות. אבל זו אני. ואגב- אני בהחלט מודעת לכך שהבעיה היא אני. זה מה שאני כל הזמן אומרת. אבל זה לא בהכרח האופן שבו אני תופסת את המציאות, אלא העובדה שרק אני מכירה את המציאות שהיא אני בצורה מלאה ויודעת עד כמה אני בעייתית. להגיד שהייתי בקשר של 10 שנים כדי להוכיח שכנראה שאני לא כל כך נוראית זה להתעלם מהאופן שבו התנהל הקשר ומהסיבות בגללן הוא הסתיים. זה שמישהו "החזיק מעמד" כל כך הרבה זמן, לא אומר שאני כזאת מציאה גדולה. זה אומר שכנראה גם לו יש בעיות, זה אומר שהייתה הרבה התפשרות, וזה בעיקר אומר שהיינו הקשר הרציני והמיני הראשון אחד של השני, וחוסר ניסיון זה משהו שמקשה על אנשים להבין עד כמה הם לא מתאימים וגורם להם להתעלם מבעיות לאורך זמן כי הם לא מכירים משהו יותר טוב.
וזה שהבחור הנוכחי שבקושי מכיר אותי מוכן ברוב טובו לזיין אותי- זה בהחלט כבוד גדול, אבל זה עדיין לא אומר שאין לי פגמים, שרק לחלקם הוא נחשף כבר בסוג קשר שאמור להיות כל כך שטחי, אז מה יקרה כשהוא ייחשף לעוד בהמשך?
הפגם הגדול ביותר שלי, כנראה, הוא אובר מודעות עצמית, כזו שגורמת לי לחשוב 10 פעמים לפני כל צעד שלי, ולבטל מראש את הרצונות שלי מתוך חשש שהם לא לגיטימיים מספיק בעיני האחר. אני מקווה שאצליח לעבוד על זה, לכל הפחות בשבילו (שוב אני שמה את הרצון של האחר לפני הרצון שלי) כי אני מרגישה שהוא באמת רוצה בטובתי, ולא משנה מה יקרה בינינו.
ואתה צודק, בדיוק כמוהו, כשאתה אומר שאין בטחונות בחיים, ויכול להיות שכן יילך, או שלא יילך, או שיילך לפרק זמן מוגבל ושאי אפשר להיות מונעים מתוך פחדים וצריך פשוט לחוות. אבל אף פעם לא הייתי כל כך אובססיבית כלפי גבר ובגלל זה זה מרגיש לי שאם זה לא יילך זו לא תהיה סתם עוד אכזבה- זה יהיה משהו שיהיה לי מאוד קשה להתאושש ממנו. ובכל זאת, אני מאמינה שאשלח לו הודעה בשישי הבא. לפחות אני אדע.
אהבתיאהבתי
את מתעקשת, שאת מכירה את המציאות טוב מכולם, אה?
נגיד, "אבל זה לא בהכרח האופן שבו אני תופסת את המציאות, אלא העובדה שרק אני מכירה את המציאות שהיא אני בצורה מלאה ויודעת עד כמה אני בעייתית".
אבל קִראי את המשפט הזה שלך "הוא בכלל לא שולח הודעה. לו לא אכפת אם אני כן או לא בחייו."
וואללה? מאיפה את יודעת?
הרי הוא עושה בדיוק-בדיוק מה שאת עושה: לא יוצר קשר.
לך מותר, אצלך זה לא אומר שלא אכפת לך אם הוא נוכח בחייך – כי מאד אכפת לך.
אבל אותה התנהגות בדיוק מצידו – יש לה פירוש אחר: לו לא אכפת.
כל עוד את תמשיכי לפרש את המציאות רק דרך העיניים שלך, עיניים שמפרשות את המציאות באופן חולני – את תמשיכי להגיע לאותו סוג של מסקנות. במילים אחרות: תמשיכי לרדוף אחר זנבך.
לא חבל? תני צ'אנס.
אהבתיאהבתי
אני לא טוענת שאני מכירה את כל המציאות טוב מכולם, רק את המציאות שהיא אני. אין אף אדם בעולם שמכיר אותי טוב יותר משאני מכירה את עצמי. רק אני יודעת עד כמה אני "תיק" וכמה בעיות יש לי. לא הכל נחשף בבלוג. יש דברים שרק אנשים שמכירים אותי ביום יום נחשפים אליהם, אבל הם, לצורך העניין, לא מכירים אותי מבפנים. כך שאף אחד לא נחשף למכלול חוץ ממני.
זה נכון שגם הוא לא יצר קשר ויכולות להיות לכך הרבה סיבות, אבל ההבדל ביני לבינו הוא שאני חסרת ביטחון, נוירוטית, שוקלת כל צעד שלי מיליון פעם ומונעת מהפחדים שלי- והוא לא. הוא כועס עליי שאני כן, כי הוא כל כך לא רגיל למנטליות כזאת. אז זאת לא נראית לי אופציה ריאלית שהוא לא יוצר איתי קשר מאותה סיבה שאני לא יוצרת קשר איתו. עם זאת, אני כן נוטה להאמין שאם אני אצור איתו קשר הוא יהיה בעניין, אבל אולי אני טועה. בנוסף, אני לוקחת בחשבון את העובדה שאני זו שסיימה את הקשר ולא הוא, כך שזה שהוא לא יוצר קשר זה כי הוא מכבד את ההחלטה שלי, והכדור כרגע במגרש שלי. ביום שישי. אין יותר תירוצים.
אהבתיאהבתי
לא ניסיתי לרגע לומר, שהוא לא מתקשר בגלל אותן הסיבות שלך.
יכולות להיות לו סיבות רבות:
* שהוא כועס עלייך.
* שהוא מכבד את החלטתך לסיים את הקשר.
* שהוא מניח לך להתבשל במיץ של עצמך, עד שתהיי מוכנה.
* שהוא התעייף מהצורך להתמודד איתך – ומחכה לך שתגיעי למסקנות.
* שהוא מחכה שתסכימי לקבל את ההגדרות שלו לגבי "זוגיות", כמו שהוא מעוניין בה.
* כל הסיבות שמניתי, יחד.
* סיבות שאני לא מודע להן.
* סיבות שאת לא מודעת להן.
אבל כל הסיבות האלה אין פירושן ש"לו לא אכפת אם אני כן או לא בחייו". כי לפי מה שסיפרת – הוא בהחלט מעוניין.
ביום שישי. אין יותר תירוצים. בהחלט.
אהבתיLiked by 1 person