ממה אני כל כך פוחדת?

לא יודעת. ואולי כן.

ולמרות השבוע שעברתי

ובפרט יום האתמול הסיוטי

עדיין

רק דבר אחד מעסיק אותי.

לא העבריין שחשפתי בשקר וראה את הפנים שלי ויודע איפה אני גרה (למרות שהשוטרים אמרו שאין לי מה לדאוג ושהוא לא מסוכן)

לא הפירורי וויד שהשוטרים מצאו אצלי במגירה אחרי שעשו לי חיפוש בדירה

רק דבר אחד. רק הוא.

ועדיין. אני פוחדת.

והחלטתי שגם השבוע לא אשלח לו את ההודעה.

התירוץ התורן- אני במחזור. כפי שכבר הבנתם מהפוסט הקודם- זה ממש לא מפריע לו- אפילו די מדליק אותו- אבל לי זה מפריע. לא כל כך מהבחינה שזה מגעיל, אלא כי אני אהיה אוברלי מודעת לעצמי. אני לא ארגיש בנוח לעשות שום תנועה, שום רפלקס טבעי, אני כל הזמן אחשוב על כמה אני מלכלכת את עצמי, ואותו, ואת הסביבה. וזה ההפך ממה שהוא רוצה. הרי כל הקטע הוא, שאני מנסה להוכיח לו שהשתניתי. שאני כבר לא חושבת כל הזמן על האחר, ומנסה להתרכז בהנאה של עצמי. אבל אני מאתגרת את עצמי בסיטואציה שגם אנשים עם הרבה יותר ביטחון ממני לא היו יכולים להתעלם מההשפעה שלה על הסביבה. אלו לא תנאים אופטימליים וזה לא פייר שכך יראה המבחן הראשון שלי.

העניין הוא, שברור לי שזה רק תירוץ.

בסופ"ש הבא אני כבר לא אהיה במחזור, ועדיין אעדיף להיפגש לבינג' סדרות בנטפליקס עם האקס היקר שלי, מאשר לשלוח הודעה אחת הרת גורל. וזה לא קשור לאקס, תנוח דעתכם. זתומרת, זה כן, אבל לא כמו שאתם חושבים. אני מתה על האקס שלי, אבל אנחנו בחיים לא נחזור להיות ביחד. לא הוא ולא אני רוצים בזה. אבל אנחנו חברים טובים, והוא עדיין- בהיעדר תחליף יותר רלוונטי- האדם הכי קרוב אליי. זה לא מוזר כמו שאנשים מנסים לגרום לזה להישמע. זה טבעי. היינו ביחד 10 שנים, חווינו אחד את השניה בצורה הכי אינטימית, מן הראוי שבהיעדר מישהו אחר שיהווה תחליף למימוש האינטימיות הזאת, היא לא תיעלם לחלוטין בינינו. אבל הפוסט הזה הוא לא עליו.

הנקודה היא שהוא הקומפורט זון שלי. בגלל זה אני מעדיפה ללכת אל הנודע איתו מאשר אל הלא נודע עם.. ההוא. אני יודעת שאני צריכה כבר לבחור לו כינוי, אבל אני לא מצליחה למצוא אף כינוי שירגיש לי מתאים.

אני פוחדת ליצור איתו קשר.

פוחדת מכל תשובה שאקבל.

ואולי.. אולי אני תוהה אם אולי בכל זאת כן קיבלתי את ההחלטה הנכונה בכך שניתקתי איתו קשר? לא בגללו- בגללי. כי הלב שלי לא מספיק מפותח עדיין כדי להיות מסוגל להכיל את מה שהוא מציע לי- למרות שהמוח שלי מבין טוב מאוד שזה סוג הקשר האידאלי עבורי.

מישהו פעם אמר לי שאני צריכה מישהו ורבלי כמוני- ואין מישהו יותר ורבלי ממנו- עכשיו אני יודעת. הלוואי שהוא היה קורא את הבלוג שלי. אני מרגישה שהוא היה מרגיש אליי חיבור יותר גדול. אבל כרגע אני מתה מפחד.

מה אם הוא לא ירצה אותי?

מה אם הוא כן ירצה אותי?

כל אפשרות טומנת בחובה מכלול של אפשרויות מפחידות נוספות.

אולי עדיף שאוותר כבר. גם ככה אני שמה את כל הביצים שלי בסל אחד. אם לא הוא, אף אחד אחר לא ישתווה אליו. אף אחד בחיים לא נתקע לי בראש, בלב, כל כך הרבה זמן כמוהו. אפשר היה לחשוב שאחרי אותה פגישה ראשונה שלנו אני רק אשמח להיפטר ממנו, אבל הוא כל הזמן היה תלוי ועומד אצלי כמקור להשוואה אל גברים אחרים. איפה אמצא עוד אינטיליגנציה כזו, יכולת ניסוח והבעה, מחשבה פורצת דרך, בועטת, לא מתנצלת, שילוב של ניגודים?? השילוב של הניגודים היה החותמת גומי מבחינתי. גם אני רואה בעצמי שילוב של ניגודים, ובעוד שאני בטוחה שאני לא היחידה שכזו, לא מצאתי כל חיי מישהו שאני יכולה להגיד שקיימים בו אותם ניגודים כמוני. ואז הוא הגיע. ונכון שזה לא אחד לאחד- אבל זה בדיוק מה שצריך. יש בו את כל הדברים הטובים, המעצימים, המרימים, כל מה שאני שואפת להיות, ורוצה ללמוד, ויש בו גם עולמות קינקיים, שמאתגרים את הדפוסים הנורמטיביים של החברה- אבל ממקום מאוד שכלתני ולא סתם אגואיסטי ופשטני- ושם אני רוצה להיות. חשבתי פעם שלא, אבל הוא גרם לי לרצות את זה, כי הוא גורם לזה להיראות כל כך טוב.

אני סולדת מבנאליות. ואני מוקפת בה. ולהכיר פתאום בנאדם שהוא הכל חוץ מבנאלי, זה משהו שמושך אותי בטירוף. אגב, בנאליות, בעיניי, היא משיכה מינית רק על רקע מראה. בחיים לא הייתי מסוגלת להימשך למישהו שהוא חתיך הורס על פי כל קריטריון פופולרי, אפילו שלי- אבל שאין לי שום חיבור אינטלקטואלי ומנטלי איתו. ולראייה, כל מי שאני מכירה שראה אותו, מביע קצת תמיהה ביחס לאובססיה שלי אליו- כי חתיך הוא לא. חד משמעית לא. אבל למי אכפת ממראה, לעזאזל?? אני מריירת רק מלראות באיזו צורה רהוטה הוא כותב, אילו טיעונים תקפים ומפותלים הוא מעניק, איך שהוא יודע להתפלפל. אלו דברים סקסיים בטירוף בעיניי. תמיד היו. כשהייתי בתיכון הסתובבתי בכל מני פורומים באינטרנט, ואני זוכרת שבפורום מסויים היה מישהו שהשתמש במילה "התקנא"- ואז אני הבנתי שבניין התפעל הוא הבניין הסקסי ביותר בעיניי בשפה העברית. וכמובן שאותו אדם שהשתמש במילה הזו הפך למושא תשוקה שלי, בלי שידעתי שום דבר עליו. אומרים שהמוח הוא איבר המין הגדול ביותר, אבל בדרך כלל זה מתייחס לפנטזיות. לי אין פנטזיות. עוד משהו שהוא לא הצליח להבין. אבל אני לוקחת את ההנחה הזאת למקום אחר. המוח הוא איבר המין הגדול- והחשוב- ביותר, כי הוא זה שמעורר בי את המשיכה העזה ביותר, היכולות שלו אצל פרטנר מושכות אותי יותר מהיכולות של הזין שלו, הוא היחיד שמעורר בי תשוקה. אולי זו הבעיה שלי. אחת מני רבות, כמובן. אולי בגלל זה אני לא מסוגלת ליהנות מאקטים מינים. כי שם זה נטו גופני, ובגופני אין לי עניין. העניין הוא, שפעם היה לי עניין.

ואיו לי מושג מה קרה.

והוא

שמורכב מ"ניגודים"

שהוא גם זה וגם זה

לא יצליח להבין

ולהיות

עם מישהי שלא מסוגלת ליהנות מהפיזי. ולא משנה כמה שהוא יעריך את זה שאני נהנית מהשכלי.

לאורך זמן זה לא יחזיק.

וזאת התשובה.

אני גרועה מדי בכל מובן אפשרי.

מי שמחבב אותי נחשף רק לצדדים מסויימים שלי

או שהצדדים האחרים שלי לא רלוונטיים לסוג הקשר שלנו.

לזוגיות אני לא ראויה.

שם מקבלים את כל החבילה

והחבילה שלי גרועה. היא חבילת נפץ.

ורק אני יודעת עד כמה.

הוא אומר לי לא לחשוב על הצד השני

אבל איך אפשר שלא?

איך אפשר שלא להיות מודעת לכך שעוד שניה, ממש עוד מעט, הוא יגלה בדיוק כמה גרועה אני? איך אפשר לא לעבור כל שניה בנשימה עצורה, להרגיש ששרדתי עוד דקה בלי שהוא יגלה את הסוד, לחיות בחשש מתמיד מפני הגילוי הבלתי נמנע?

אז כן

אני פוחדת.

ממנו

ממני

ממה שיכול להיות

ממה שיכול לא להיות.

ובינתיים

בזמן שאני אוכלת את עצמי בהתלבטויות

הוא בכלל לא שולח הודעה.

לו לא אכפת אם אני כן או לא בחייו.

ושוב

אני חושבת

על מה הצד השני חושב.